<h1>כל בו הלכ' חמץ ומצה סימן מ"ח</h1>
<h2>דף כז.</h2>
והלש ביום טוב של פסח בזמן [הזה] שכל עיסותינו טמאות, כיצד הוא עושה, שהרי אין להפרישה בעיסה, לפי שאי אפשר לו לשרפה, שאין שורפין קדשים ביום טוב. ולהניחה אי אפשר, שמא תחמיץ ויעבור עליה בבל יראה ובל ימצא, הואיל ואי בעי מתשיל עלה. ולבטלה קודם שתחמיץ אי אפשר, לפי שאינה שלו. והכהן אי אפשר לבטלה, שעדיין לא הגיעה לידו. ולאפותה אי אפשר, דלא לעביד טרחא דלא צריך. אלא אין לו דרך לעשות אלא שילוש פחות מכשיעור, או אם ילוש כשיעור שלא יקרא לה שם עד שתאפה, וכשתאפה יברך ויפריש, ויניחנה עד לערב ותשרף. והלש פחות מכשיעור, לאחר אפיה יצרף הכל בסל ויברך ויפריש ויניחנה עד לערב ותשרף, ואשתכח דלא עביד טרחא דלא צריך, שהרי בשעת אפיה כל הלחם ראוי לאכילה. ואם יש כהן קטן ולש כשיעור יכול להפרישה ולתתה לו דקיימא לן אין חלת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאת מגופו באיש עד שיראה קרי ובאשה עד שתהא נדה, וכיון שהיא מותרת לו יכול להפרישה מעיסה ולאפות לצרכו ואין בזה אפיה שלא לצורך. וכשמפרישה מברך להפריש תרומה, ומפריש חלת האור כמו שביארנו, ואומר הרי זה תרומה, ומניחה עד לערב, ולערב שורפה. ואחר שהפריש חלת האור אם יש שם כהן מפריש חלה אחרת בלא ברכה ונותנה לכהן, וזו מותרת לו אפילו לבעל קרי ולנדות ולזבות שאינה אלא לזכר בעלמא שלא תשתכח תורת חלה, אמנם הזרים אסורין בה. ושיעורה אחת ממ"ח מדרבנן. ואינה צריכה ברכה לפי שכבר בירך על חלת האור שהיא העיקר, והיא אין לה שיעור.
ומצוה לכל אדם להפריש חלת כהן וליתנה, וכל הנותנה מתברך, דכתיב ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. ומי ששכח ולא הפריש והיה שבת שאינו ראוי להפרישה, נותן עינו בצד זה ואוכל בצד אחר, ולערב יצטרף הכל בסל כמו שביארנו. והרשב"א [ז"ל] כתב וז"ל במקומות שנהגו לתת חלה לכהן, מפריש ואופה ונותן לכהן, בין לקטן בין לגדול, ואף על פי שיצאה טומאה מגופו מותר בה, והוא שטבל, או אפילו טומאתו בו, שהרי יכול לאכלה בימי טומאתו. ויש מי שהורה להקל ולהפריש חלת חוצה לארץ אף לאחר כן כמו שביארנו. חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. חלת חוצה לארץ אף על פי (שאוכלו) [שאוכל] ואחר כך מפריש, יש מי שהורה שצריך לשייר קצת יותר מכדי שעור החלה שהוא מפריש, לפי שצריך להפריש חלת חוצה לארץ מן המוקף עכ"ל. הלש עיסתו כשיעור מודיא מודיא, והפריש מכמה מודיאות, ושכח מודיא אחת שלא הפריש ונתערבה עם האחרות, צריך ללוש מודיא אחת ומקיפה אצל המדומעות, כך מצאתי בשם הראב"ד ז"ל. שכח ולא הפריש על אחת מהן בעיסה לא מכולן ולא ממקצתן, אחר שנאפו ישים הכל בסל ויהיה מצרפן ויפריש.
